Free translation of a section of
Book of Education
16. Do not break a bone of the Passover offering
[…] He knows that man is affected by his actions, and his heart and thoughts always follow the actions with which he is engaged, good or bad, and even an absolute evil person at heart, whose thoughts are only negative all day long, if he is inspired and puts his efforts and work constantly into the Torah and the Mitzvot, even without his intention being for the sake of heaven, he will immediately tend towards good, and in time he will act for the sake of heaven, and with the strength of his actions he will kill his inclination to evil, because hearts are projected after actions.
And even if he is completely righteous, and his heart is upright and pure, desiring the Torah and the Mitzvot, if he is always going to be occupied with vain things, as if we were to say, for example, that the king forced him to dedicate himself to a bad job, really, if all his occupation all day long is in that job, he will be transformed, in time, from the uprightness of his heart, to being completely bad, because it is known and it is true that every person is affected according to his actions, as we mentioned.
Therefore, our sages of blessed memory said (Talmud Maccot, 23b), “God wished to make the people of Israel meritorious, so He increased the Torah and the Mitzvot,” to bind all our thoughts to them and to make them all our occupations, for our ultimate benefit. For through good deeds, we are influenced to be good and refined forever. And our sages of blessed memory indicated this idea (Talmud Menachot 43b), saying, “Whoever has a Mezuzah on his doorpost, a Tzitzit on his garment, and Tefillin on his head has been promised that he will not sin,” because these are constant Mitzvot (commandments), and he is always influenced by them.
ספר החינוך
טז. שלא לשבר עצם מן הפסח.
[…] דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסק תמיד בדברים של דפי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומנהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעלותיו, כמו שאמרנו.
ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעלות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מבטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.